שנות השמונים של המאה העשרים הביאו עמן למדינת ישראל את מה שקובעי מדיניות בעולם המערבי נוהגים לכנות בשם "הפרטה". משמעותה של מדיניות ההפרטה היא הפיכת רכוש מדינתי לרכוש פרטי וכן העברת פעילות בתחום התשתיות והשירותים לידי בעלים או מפעילים פרטיים. שנות האלפיים הביאו עמן חיזוק נוסף למגמות ההפרטה. ממשלות ישראל כבר אינן מסתפקות בהפרטה של "מוצרים ציבוריים מסחריים", כגון טלפוניה או חשמל, אלא מבקשות להפריט שירותים מדינתיים, אשר עד לפני מספר שנים רק מעטים חשבו על אפשרות העברתם לפעילות פרטית. הכוונה להפרטה, בין היתר, של שירותי רווחה, בריאות, חינוך וכליאה.
השיח הציבורי בכלל והשיח האקדמי בפרט בנושא ההפרטה הוא שיח חסר. אמנם מלומדי הכלכלה כבר תרמו ספרות נכבדה בנושא, אך דיסציפלינות אחרות, ובהן הדיסציפלינה המשפטית, אינן נוכחות דיין בשיח ההפרטה. הדיון במדיניות ההפרטה בקרב מלומדי המשפט הציבורי נמצא רק בראשיתו. בספר זה אבקש למלא במעט חלל זה, הקיים בשיח המשפט הציבורי, ולתרום תרומת-מה להבנת ההפרטה כתופעה אשר למשפט הציבורי יש רבות מה לומר בעניינה.
לב הספר יהיה נעוץ בשאלה: "מה יהיה לאחר ההפרטה?" חיבור זה אינו מכוון לשלול את תופעת ההפרטה, אלא מבקש, תוך השלמה עם קיומה, לבדוק מהי הפרטה, אשר מגשימה באמת את ייעודה כתהליך המכוון לשפר את מצבו של הפרט ושל הציבור במדינה. נדבך מרכזי בספר טמון בשאלה מהו המשפט אשר מוצדק יהיה להחיל על הגופים המופרטים? האם יחולו על הגוף המופרט (בתחומים שהזכרתי) רק ענפי המשפט הפרטי , או שמא יש להחיל עליו - בשל הצדקות שונות - גם כללים מן המשפט הציבורי? על שאלות אלו אבקש לענות בפרקים הבאים של הספר.
בפרק הראשון אציג את תופעת ההפרטה בהיבטה העולמי הכללי ובהקשר הישראלי. לאחר שאציג את שיח ההפרטה הקיים, המתרכז ביעילות הטמונה בה והמבוסס על קרקע אידיאולוגית ניאו-ליברלית, אבחן את הפן האחר, הנסתר של ההפרטה, הטומן בחובו מקרים של הפרטות מאכזבות, שהביאו עמן סבל ופגיעה בזכויות של מקבלי השירותים והציבור בכללותו. את הפרק אסיים בהצגת חששות וסכנות הטמונות בהפרטה במישור הפרט והמדינה הנובעות, בין היתר, מן ההבחנה הקיימת בחברה ובמשפט בין ה"ציבורי" ל"פרטי".
בפרק השני אעסוק בהצגת הצדקות לניתוח "ההפרטה כהצברה", כלומר בטעמים התומכים בהחלת כללים מן המשפט הציבורי על גופים מופרטים שעה שהם מבצעים פעילות שלטונית-ציבורית. בפרק אעמיק בדיון בסכנת השלטון המופרט. כפועל יוצא מכך תוצג גישת ההפרטה כהצברה כאמצעי להגנה על הדמוקרטיה החוקתית הישראלית.
בפרק השלישי אמשיך לעסוק בהצדקות להצברה. לב הפרק יעסוק בניתוח האמנה החברתית הישראלית, אשר במרכזה, בין היתר, שמירה של זכויות האדם ותפיסת המדינה כמדינת רווחה. בהמשך לכך אטען כי הפרטה ללא הצברה היא הפרה של האמנה החברתית הישראלית, אשר ממנה נובעת חובת המדינה להבטחת קיום מינימלי בכבוד של הפרטים בה.
בפרק הרביעי אעסוק בתפיסת ההפרטה כהצברה בדין המצוי והרצוי. את הדין הציבורי, אשר יחול על הגופים המופרטים אכנה בשם "משפט שירות הציבור", שיהיה מעין דגם מעודכן יותר של משפט ציבורי למציאות ההפרטה. לאחר שאבהיר מדוע, לדעתי, כלים מן המשפט הפרטי אינם מספקים דיים לפיקוח על הגוף המופרט, אתרכז בהצגת הכלים המשפטיים שישמשו להנהגת גישת ההצברה. תחילה תוצגנה האפשרויות הגלומות בחקיקה - הקיימת והרצויה. בהמשך לכך אעסוק בניתוח של חוזה ההפרטה ככלי להצברה וכן בהלכה הפסוקה בנושא הגופים הדו-מהותיים. לבסוף, אתעמק בשאלת היקפו של המשפט הציבורי שיחול על הגוף המופרט, ואציג את כללי ההצברה הספציפיים שיחייבו גוף זה.
השיח הציבורי בכלל והשיח האקדמי בפרט בנושא ההפרטה הוא שיח חסר. אמנם מלומדי הכלכלה כבר תרמו ספרות נכבדה בנושא, אך דיסציפלינות אחרות, ובהן הדיסציפלינה המשפטית, אינן נוכחות דיין בשיח ההפרטה. הדיון במדיניות ההפרטה בקרב מלומדי המשפט הציבורי נמצא רק בראשיתו. בספר זה אבקש למלא במעט חלל זה, הקיים בשיח המשפט הציבורי, ולתרום תרומת-מה להבנת ההפרטה כתופעה אשר למשפט הציבורי יש רבות מה לומר בעניינה.
לב הספר יהיה נעוץ בשאלה: "מה יהיה לאחר ההפרטה?" חיבור זה אינו מכוון לשלול את תופעת ההפרטה, אלא מבקש, תוך השלמה עם קיומה, לבדוק מהי הפרטה, אשר מגשימה באמת את ייעודה כתהליך המכוון לשפר את מצבו של הפרט ושל הציבור במדינה. נדבך מרכזי בספר טמון בשאלה מהו המשפט אשר מוצדק יהיה להחיל על הגופים המופרטים? האם יחולו על הגוף המופרט (בתחומים שהזכרתי) רק ענפי המשפט הפרטי , או שמא יש להחיל עליו - בשל הצדקות שונות - גם כללים מן המשפט הציבורי? על שאלות אלו אבקש לענות בפרקים הבאים של הספר.
בפרק הראשון אציג את תופעת ההפרטה בהיבטה העולמי הכללי ובהקשר הישראלי. לאחר שאציג את שיח ההפרטה הקיים, המתרכז ביעילות הטמונה בה והמבוסס על קרקע אידיאולוגית ניאו-ליברלית, אבחן את הפן האחר, הנסתר של ההפרטה, הטומן בחובו מקרים של הפרטות מאכזבות, שהביאו עמן סבל ופגיעה בזכויות של מקבלי השירותים והציבור בכללותו. את הפרק אסיים בהצגת חששות וסכנות הטמונות בהפרטה במישור הפרט והמדינה הנובעות, בין היתר, מן ההבחנה הקיימת בחברה ובמשפט בין ה"ציבורי" ל"פרטי".
בפרק השני אעסוק בהצגת הצדקות לניתוח "ההפרטה כהצברה", כלומר בטעמים התומכים בהחלת כללים מן המשפט הציבורי על גופים מופרטים שעה שהם מבצעים פעילות שלטונית-ציבורית. בפרק אעמיק בדיון בסכנת השלטון המופרט. כפועל יוצא מכך תוצג גישת ההפרטה כהצברה כאמצעי להגנה על הדמוקרטיה החוקתית הישראלית.
בפרק השלישי אמשיך לעסוק בהצדקות להצברה. לב הפרק יעסוק בניתוח האמנה החברתית הישראלית, אשר במרכזה, בין היתר, שמירה של זכויות האדם ותפיסת המדינה כמדינת רווחה. בהמשך לכך אטען כי הפרטה ללא הצברה היא הפרה של האמנה החברתית הישראלית, אשר ממנה נובעת חובת המדינה להבטחת קיום מינימלי בכבוד של הפרטים בה.
בפרק הרביעי אעסוק בתפיסת ההפרטה כהצברה בדין המצוי והרצוי. את הדין הציבורי, אשר יחול על הגופים המופרטים אכנה בשם "משפט שירות הציבור", שיהיה מעין דגם מעודכן יותר של משפט ציבורי למציאות ההפרטה. לאחר שאבהיר מדוע, לדעתי, כלים מן המשפט הפרטי אינם מספקים דיים לפיקוח על הגוף המופרט, אתרכז בהצגת הכלים המשפטיים שישמשו להנהגת גישת ההצברה. תחילה תוצגנה האפשרויות הגלומות בחקיקה - הקיימת והרצויה. בהמשך לכך אעסוק בניתוח של חוזה ההפרטה ככלי להצברה וכן בהלכה הפסוקה בנושא הגופים הדו-מהותיים. לבסוף, אתעמק בשאלת היקפו של המשפט הציבורי שיחול על הגוף המופרט, ואציג את כללי ההצברה הספציפיים שיחייבו גוף זה.